מתודולוגיה

CulturalBI מנתח תשתית תרבותית — מנגנונים מוסדיים מדידים: זרימות מימון, מדדי הפצה, דינמיקות של דעת קהל, מערכות הכשרת כוח אדם, דפוסי הכרה מוסדית.

אם תופעה אינה משאירה עקבות בנתונים ציבוריים — היא נמצאת מחוץ לגבולות השיטה שלנו.

מצב ללא היסטוריה אינו ניתוח. כל דוח בנוי על סדרת זמן: האופק נקבע על פי נושא הניתוח. תזוזה נראית רק על רקע המצב הקודם.

דוגמה בודדת אינה מסקנה מבנית. תצפית מתקבלת כדפוס כאשר היא משתחזרת בשלושה הקשרים עצמאיים או יותר: מדינות שונות, תקופות שונות, סביבות מוסדיות שונות. מקרה אחד הוא חריגה. שלושה — זו חוקיות.

עצמאות הקשרים משמעה: מקורות מימון שונים, שרשראות ניהול שונות, תקופות היסטוריות שונות. שלוש מדינות מאותו גוש גיאופוליטי באותו עשור עשויות להוות הקשר אחד, לא שלושה.

ראשוניים: נתוני סקרים (Gallup, Pew, Eurobarometer, שירותים סוציולוגיים לאומיים), סטטיסטיקה רשמית, דיווח מוסדי של גופים ממשלתיים.

משניים: דוחות ענף, נתוני איגודים, מחקרי כלכלת מדיה. משמשים כתוספת למקורות ראשוניים — לא כבסיס עצמאי.

דוחות OSINT המבוססים על נתונים ציבוריים מתקבלים כסוג מקור עצמאי בתנאי שהמתודולוגיה ניתנת לאימות.

טענה מתקבלת כאשר היא מאושרת על ידי לפחות שני מקורות עצמאיים.

הערכות מומחים ללא נתונים. מקורות אנונימיים. חומרים סגורים ונתונים הדורשים גישה מיוחדת. מקרים בודדים ללא דפוס. מקורות עם מתודולוגיה שאינה ניתנת לאימות.

דליפות ציבוריות מתקבלות כאשר מתקיימים שלושה תנאים: האותנטיות לא נערערה, התוכן ניתן לאימות דרך מקורות עצמאיים, מעמד החומר מתואר במפורש בגוף הדוח.

השיטה עובדת עם מה שהשאיר עקבות בנתונים ציבוריים. מבנים הנמנעים במכוון מתיעוד נשארים מחוץ לתחום — לא מפני שאינם קיימים, אלא מפני שהכלי שלנו אינו יכול לראותם.

הטיית השרידים (survivorship bias): אנו מנתחים את מה ששרד ותועד. מוסדות שנכשלו, פרויקטים שנסגרו, סרטים שלא יצאו לאור — מיוצגים בחסר במקורות — ולכן גם בדוחות שלנו. זהו עיוות ידוע שאינו ניתן לביטול, אך יש לקחתו בחשבון בעת הפרשנות.

CulturalBI מפרסם בשני פורמטים. תדריך אנליטי מתעד מבנה ומגבש מסקנה מבנית מהנתונים. מסה מציעה ניתוח מחברי עם עמדה מפורשת: הנתונים משמשים כבסיס, אך המחבר רשאי לחרוג מעבר למסקנה המבנית.

שני הפורמטים עונים על השאלה מה קורה ולמה. מה לעשות עם זה בהקשר קונקרטי — זה נושא לשיתוף פעולה מחקרי.

כל דוח עובר ארבע בדיקות — בסדר עדיפות.

1. יחידת ניתוח: מנוסחת בתחילת הדוח, אינה מוחלפת בגוף הטקסט. אם מושא הניתוח נסט במהלך העבודה — הדוח מפוצל.

2. ייחוס מקור: כל נתון מצוטט במקום השימוש בו, לא רק ברשימת המקורות בסוף. טענה הנתמכת במקור יחיד היא השערה, לא מסקנה.

3. קו בסיס לטענות סטטיסטיות: טענה על חוסר מידתיות דורשת בסיס השוואה מוצהר במפורש. "X מייצר 12% מהתפוקה עם 1% מהזרימה הנכנסת" — טענה מלאה. "X מיוצג באופן בלתי מידתי" ללא קו בסיס — לא.

4. גבול ז'אנרי: תדריך אנליטי אינו מכיל שפה נורמטיבית ("חייבים", "צריך", "ברור") ללא נתון תומך. אם המחבר חורג מעבר למסקנה המבנית — הפסקה מסומנת כ"פרשנות המחבר", או שהחומר עובר לז'אנר של מסה.